הסתפקות

המשך שיעור ההסתפקות: עיון בגמרא במנחות על 'לא ימוש' וקריאת שמע, והמחלוקת אם לאומרה בפני עמי הארץ. מתיישב ששני טעמי רבינו — מקום מסוכן וקדושות גבוהות — יושבים על הגמרא, והצדיק מוסר להמון את שני המסרים יחד: להיות רגוע בתוך התיקונים ('ברסלב צ'יל') ובלי להישאר שאנן. מסיים בעבודת התמימות — לשים את ההקדמות בצד ולקבל את דברי הרבי כפשוטם.

המשך העיון בקומת ההמון: הצדיק משפיע להם את מידת ההסתפקות, והצדקה שלהם נעשית ממילא בתוך המשא ומתן — שהוא נקודת ההתקשרות והייחוד שלהם עם הצדיק.

עיון בתורה נד סביב הגמרא של רבא ורב המנונא: תפילת חיי שעה היא הדרך שבה המון העם מעלים את רגלי הקדושה ומגלים שיש קדושה בעולם הזה, ואילו אצל הצדיקים היא צריכה מידת הסתפקות. הלימוד למעשה — להתפלל באמת מהמקום שבו הרגליים עומדות.

השיעור עוסק באות ג — כיצד תיקוני הצדיק נעשים אצל ההמון עם ממילא על ידי שינה, ציצית, תפילין, תורה ותפילה, דרך הצדקה שהיא המשכת ההסתפקות. דרך מאמר חז"ל על קריאת שמע ו'לא ימוש' מתבאר החידוש המרכזי: שתי בחינות בהסתפקות — הסתפקות במינימום ושובע מתוך רעב — ומהן נובע הסיפוק בחיים ובעבודת השם.

ביאור מושג ההמון עם בתורה נ"ד: אין להם שכל מעמיק, וכל הקדושות — שינה, ציצית ותפילין, הסתפקות בתורה, תפילת חיי שעה ומשא ומתן — נפעלות אצלם ממילא מכוח האיחוד עם הצדיק. בחלק השני דיון על הנכונות והשמחה לקבל שהכל נעשה אצלנו ממילא.

המשך ביאור הליקוטים על האזהרה שלא לעסוק רק בהבנת הרמזים: הרב מראה שהאב"מ והאזהרה אינן הערה צדדית אלא חלק מעצם ההשגה. הוא מבאר את "מאינסוף עד אין תכלית" — שני אופנים שבהם התכלית אינה נתפסת, מצד האינסופיות ומצד הצמצום — ושדווקא החיבור של האינסוף עם ההסתרה הגמורה של העולם הזה הוא שמוליד את מציאות הרמז. מכאן שאין להשיג את העבודות הגבוהות בלא ה"רגליים", ושהרמזים עצמם הם האזהרה: עבודת השם היא שאדם יבין מן הרמזים היכן הוא עומד, ולא שיגידו לו בפירוש מה לעשות.

ביאור מושג הייחודים בתורה נד: הייחוד העליון של השם אלוקי שהוא תמידי, והייחוד התחתון של צדיק וכנסת ישראל שהוא לפרקים ודו־צדדי. הצדיק משפיע את זכרון עולם הבא, וכנסת ישראל נותנת לו את העולם הזה במשא ומתן — כמשל איש ואישה שכל אחד נותן לשני את מה שאין לו.

סוגיית השינה בתורה נד: שלוש בחינות בשינה — מודעות הצדיק, ה'ממילא' של המון העם, וחלום פרעה שהוא התגברות המדמה המסתירה את זכרון עולם הבא. בחלק השני עצות למעשה: לחיות את הנצחיות כאן ועכשיו, ולקדש את השכיבה והקימה מתוך שמחה.

השיעור עוסק בכוח המדמה שבידיים ובתיקונו: הניגון מברר את הרוח הטובה מהרוח הנכאה, ומבירור המדמה זוכים לבחינת נבואה, לשמחה ולטהרת המחשבה.

שלוש בחינות של כוח המדמה בתורה נד — בעין, בדיבור ובידיים — והכנעתו על ידי הניגון שמברר את הרוח הטובה מן הרוח הרעה. דרך פרק טז בשמואל א: רע העין של שאול, ניגונו של דוד ועצת דואג האדומי, ומסקנה למעשה — לשמח את עצמו בניגון בכוח הצדיק, כי בדור הזה זה פיקוח נפש.

המשך אות ז בתורה נד: הכנעת כוח המדמה היא דווקא בידיים — בניגונים המבררים רוח טובה מרוח נכאה. מתוך סוגיית שאול ודוד מתבאר הקשר בין הרוח הרעה, רע העין של התנשאות ושורש המלכות, והעצה למעשה — לשמח את עצמו.